קבלה על שמואל א 2:7: זוהר ופרשנות מיסטית

תָּא חֲזִי כַּד בַּר נַשׁ מִתְעַטֵּף בְּעִטּוּפָא דְמִצְוָה, וּמָנַח תְּפִלִּין, וְקָרִי לֵיהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע, הָא תַקִּין לֵיהּ כָּרְסַיָּא בְּעִטּוּפָא דְמִצְוָה, וְהָא אוּקְמוּהוּ וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא (שם טז ה), וּבִתְּפִלִּין אִיהוּ מְעַטֵּר לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כד יז) פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ, וְקָרָא לֵיהּ בַּקְּרָא לְשַׁרְיָיא עַל כָּרְסַיָּא דְתַקִּין לֵיהּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְתַקֵּן לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא כָּרְסַיָּא וַעֲטָרָה, וּכְמָה דְאִיהוּ נָחִית לֵיהּ תַּמָּן, וִיקוּם כָּרְסַיָּא בְגִינֵיהּ, וְאַמְלִיךְ לֵיהּ עַל כָּל מַלְאָכִין (נ''א חיילין) וּמַשִּׁרְיָין דְּתַמָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א כו) וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְגוֹמֵר, וְרָזָא דְמִלָּה (שמואל א ב ז) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבוֹזַי יֵקָלּוּ.

עַל כֵּן נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה, (דברים ל״ג:ד׳) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה, כְּדֵי לְשָׁמְרָהּ וְלַעֲסוֹק בָּהּ. וְאִם לָאו, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב, מוֹרָשָׁה: דָּא מִסְכְּנוּתָא הוּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א ב׳:ז׳) ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, מְלַמֵּד דְּלָא אַתְיָא מִסְכְּנוּתָא לִבְרַתֵּיהּ דְּיַעֲקֹב, אֶלָּא עַל דְּלָא אִתְעַסְּקוּ בְּפִיקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא.